מלכה ואח' נ' אלדן מטעני אלפיים בע"מ ואח'

פסק דין

התובעים הגישו תביעה כספית כנגד הנתבעות ובה הם עותרים כי הנתבעות יחד ולחוד תשלמנה להם פיצוי בסך של 24,384 ₪.

הצדדים הופיעו באולמי בישיבת יום 4.7.11, ובתחילתה הודיע ב"כ הנתבעת 2 כי התביעה, ככל שיוכח שהיא מוצדקת, צריכה להיות מוגשת רק נגדה.

לא זו אף זו, ב"כ הנתבעת 2 נטל על עצמו מלוא האחריות לתשלום, ומשכך הוריתי על אתר על דחיית התביעה כנגד הנתבעת 1 ללא צו להוצאות, והתביעה תמשך, תוכרע בין התובעים לבין הנתבעת 2 (להלן: "אייר גייט") בלבד.

עפ"י עובדות כתב התביעה התובע רכש אופנוע ים ש.י. 2009 מדגם FZS (להלן: "האופנוע") בארה"ב. על אייר גייט היה לאספו מחצריו של הספק במיניסוטה ארה"ב ולהביאו לבית התובע באלפי מנשה.

התובע שלם עבור המשלוח עפ"י דרישת הנתבעות.

התובע טוען כי האופנוע הגיע לישראל ביום 19.10.10 והחל בתהליך שחרור מהמכס.

נוכח דרישת המכס לבדיקה בעין של האופנוע נפתחה המכולה בנוכחות נציג אייר גייט ואז נתחוור כי הגה האופנוע עקום לחלוטין ועל פני האופנוע שריטות ופגיעות.

ביום 27.10.10 נשלח האופנוע לבית התובעים ולאחר מראה עינים הם פנו לשמאי נסים רביע אשר בדק את האופנוע ושם את הנזקים לסך כולל של 19,648 ₪. בגין עריכת חוות הדעת שלמו התובעים לשמאי רביע שכ"ט בסך 1,740 ₪. נוכח מצבו של האופנוע היה צורך לייבא חלפים בסכום של 6,144 ₪.

התובע מודה כי עקב פנייתו למבטח, האחרון שלם לו 6,148 ₪ המופחת מסכום התביעה. סה"כ תובעים התובעים 24,384 ₪ הכוללים גם רכיב של עוגמת נפש בסך של 3,000 ₪.

התובע מציין כי פניותיו לאייר גייט נשארו ללא תוצאה, ולכן לא היה לו מנוס אלא להגיש תביעתו זו.

הנתבעת טוענת בכתב ההגנה כי התביעה נועדה להעשיר את קופתו של התובע ללא הצדקה, לאחר שהמבטחת חב' הפניקס שלמה את הפיצוי המגיע לתובעים עפ"י פוליסה שהונפקה להם.

הנתבעת טוענת כי הארגז בו היה מונח האופנוע היה שלם עפ"י מראהו, ומי שנושא באחריות למצבו של האופנוע, אינו אלא מי שארז אותו בצורה לא תקנית ו/או לא מתאימה להובלתו באניה ו/או ארוע הנזק התרחש במהלך ריקון ו/ או הבדיקה והשינוע ו/או בעת העמסת האופנוע על גבי משאית.

חרף טיעונו של התובע מספרת הנתבעת כי מנהל הריקונים במסוף, בשם מיכה, סרב לחתום על דו"ח נזק, שכן טען כי לא ראה נזק בעת הריקון.

עמיל המס פנה למוכס בשם רועי מרגלית, מי שבדק את האופנוע מטעם המכס, ובקש כי הלה יאשר שהאופנוע הגיע אליו כשהוא ניזוק והאחרון טען כי אין הוא מדווח על נזקים אלא בודק חוקיות היבוא ותשלום מכס כמתחייב בחוק.

הנתבעת מצרפת חוו"ד שמאית ערוכה ע"י השמאי פרומר השם את הנזק לאופנוע בסך של 1,816$. הנתבעת מציינת כי שווי כל האופנוע בעת רכישתו ע"י התובעים היה 5,800$.

עפ"י הנטען בכתב ההגנה לשיטת הנתבעת האחריות לנזק הינה על מי שארזו (כשלוחם של התובעים), או לחילופין על עובדי המסוף בעת פריקתו.

הצדדים הופיעו לפני בישיבת יום 4.711 ובה טען התובע כי בקש ודרש שהאופנוע יארז ויונח בפנת מכולה ולא יונח עליו מאומה ע"מ שלא יפגע. אך, ככל הנראה, בקשתו זו לא נענתה.

אין חולק כי שתי מראות (ימנית ושמאלית) נפגעו וכן ידית ההיגוי.

התובע לא הכחיש כי האופנוע בוטח על בסיס ערך של 6,900$ בעוד הוא עצמו טוען כי שווי האופנוע בישראל בין 90,000 ₪ ל-100,000 ₪.